שלטי הגיבורים על פסחים ז׳

1 סמ"ג פסק בשם ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה ודוקא לאחר שש אבל בשעה ששית השבתתו בכל דבר כר' יהודה ולרש"י בשעה ששית דוקא בשריפה ומכאן ואילך השבתתו בכל דבר ומיי' כתב כרבינו והגאונים וב"ה וכתב הרא"ש דאפי' לרש"י בשעה ה' השבתתו בכל דבר כיון שמותר בהנאה ואינו נראה כן מפירושו שהוא פירש דלר' יהודה אפי' יוצא בשיירא דוקא בשריפה ואם שורפו בשעת איסורו אסור ליהנות ולפיכך טוב לעשות לו מדורה בפני עצמו אבל ליהנות באפר אחר ששרפו תלוי בפלוגתא דר' יהודה ורבנן לרבינו ולמיי' דפסקו כרבנן אם אפו בו הפת או בשלו בו התבשיל אסור ואפי' אם כבו אפרם אסור ולסמ"ג ורש"י אין התבשיל נאסר אא"כ נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות אבל אם כבו מותרין: לשון ריא"ז אין ביעור חמץ אלא שריפה ויש פוסקים הלכה מפרר וזורה לרוח או מפרר ומטיל לים וזו היא השבתה האמורה בתורה כמבואר בקונטרס הראיות אבל אם הקדים לבערו קודם שעת בעורו שהיא תחלת ז' מן התורה הרי זה מבערו בכל ענין שירצה ואם רצה זורקו לר"ה ואם רצה מוכרו ומן התורה מבטלו ודיו אע"פ שאינו מוציאו מרשותו:

2 וכתב ב"ה דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור באכילה והאריך בענין וסוף דבריו מן הדין עלינו להחמיר במה שנוהגין שישראל מקבל דורון חמץ של נכרי מן המנחה ולמעלה שנעשה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח וכתב הרא"ש שיש לזה תקנה שיאמר הישראל שאינו רוצ' שיקנהו לו רשותו ואז לא יקנה לו בע"כ. בטור: לשון ריא"ז אבל חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר באכילה במוצאי יו"ט האחרון מיד ומבע"י לוקין על הנאתו ויש כרת באכילתו ועובר עליו ישראל בבל יראה אם לקחו מן הנכרי ובני גולה שעושין יו"ט שני החמץ אסור להן אף ביום השני עד שתחשך ונוהגים בשני כמו בראשון כמבואר בקונטרס הראיות:

3 ופליג מיי' עם רבי' בזה דס"ל דחמץ משש שעות ולמעלה יש בו לאו ולוקין עליו וכבר הביא סמ"ג לאוין ע"ו דברי מיי' והקש' עליו ודחק לתת טעם לדברי מיי' ולבסוף הסכים דלפני זמנו אינו עובר עליו וכ"כ בשם רבי' יחיאל בר' יוסף עש"ב: לשון ריא"ז אע"פ שהחמץ אסור מה"ת ביום י"ד משש שעות ולמעלה שהוא מצווה להשביתו אינו לוקה על אכילתו אלא בז' ימי פסח שהוא עובר עליו בלאו וכרת:

4 וכתב הרא"ש דוקא כשנתערב שוגג אבל במזיד לא והר"י כתב אפי' נתערב במזיד ועש"ב בטור כמה חלוקין על זה: לשון ריא"ז אבל אם נתערב בין במינו בין שלא במינו עירובו מותר ונראה בעיני שלא אמרו כן אלא כשנתערב אחר הפסח אבל קודם הפסח הואיל ועובר על תערובות בפסח בבל יראה ובל ימצא כמו שיתבאר לפנינו הרי הוא כאילו היה החמץ בעיניה ואסור כמבואר בקונט' הראיות:

5 סמ"ג לאוין עא פליג עם רבינו פרק כל שעה שכתב דחמץ בזמנו בפסח הוה בששים כשאר איסורין וכ"כ בשאילתות דרב אחאי ובשם ר"ת אלא שלא רצה ר"ת להקל ולעשות מעשה וכשהיו מוצאין חטה בתוך תרנגולת מבושלת בפסח לא היה מתירה רק היה מתיר להשהותה עד אחר הפסח: ורבינו כתב שהוא במשהו וכן מיי' וטור והראב"ד כ' דבמשהו אינו אסור אלא באכילה ולא בהנאה ורבינו אוסרו אפי' בהנאה וכן הרא"ש והטור א"ח סי' תמ"ז וחמץ בפסח דהוי במשהו דוקא כשנתערבו בתוך הפסח אבל אם נתערב קודם לכן ונתבטל בה מותר ולא אמרי' דחוזר וניער הילכך בשר יבש וגבינה שנמלחו קודם הפסח מותרים ואפי' שלא נזהרו לעשות הגבינה בכלי של כל השנה מותר ודג מליח נמי במים אסור וזיתים שנכתשין שכובשיןכלהשנ' אסורי': לשון ריא"ז החמץ בפסח הרי הוא כשאר אסורין ואם נתערב אינו אוסר אלא בנ"ט וכן ביאר ר"ת ומז"ה וכן עיקר ואם נתערב בשאינו מינו אסור מה"ת בנ"ט אבל אם נתערב במינו מה"ת בטל ברוב ומד"ס הוא עד שיהא בו ששים של היתר כנגד האיסור נפל תערובתו במקום אחר מז"ה אמר שאין משערין אלא כפי חמץ המובלע בו. ואני אומר אם היתה התערובת מין במינו משערין לפי החמץ שבו אבל אם היה בשאינו מינו הואיל ואיסורו מה"ת עשו אותו התערובות כאילו היה כולו אסור ומשערים בכולו וכן בשאר איסורין כמבואר בקונטרס הראיות פרק גיד הנשה:

6 רבי' לא פירש מהו שלא בזמנו נראה דסמך על פי' שלא בזמנו דלעיל מיניה בדברי ר"ש דההוא שלא בזמנו ר"ל לפני זמנו מו' שעות עד הלילה ולאחר זמנו ר"ל לאחר הפסח א"כ הוא דה"נ שלא בזמנו הוי פי' מו' שעות ולמעלה ולאחר הפסח נמצא דפליג עם הטור: טור א"ח סי' תמ"ז כתב דחמץ מו' שעות ולמעלה עד הלילה שנתערב בין במינו בין שלא במינו הוי כשאר איסורין לרש"י כדינו ולר"ת כדינו ומיי' פ"ק מהל' חמץ פי' האי שלא בזמנו קאי אאחר הפסח ובזמנו דקאי אתוך הפסח וכן פי' סמג לאוין עא ולדבריהם לא נתברר דין תערובת חמץ מו' שעות ולמעלה מה דינו: ואם דעת רבינו הוא כפי' הר"ן שלפנינו חולק עם כל הפוסקים מיי' וסמ"ג וטור ויש סברא לומר דדעת רבי' הוא דמו' שעות עד הלילה אינו אוסר תערובתו כלל אלא שקשה לפ"ז למה יהיב רבי' טעמא להתירא משום שהוא קנס והלא מו' שעות ולמעלה אינו קנס כי הוא איסור מדאורייתא כמ"ש איהו בסמוך לעיל בפ"ק הלכך נראה דדעת רבי' כדעת הטור וכן מטין דברי מיי' וסמ"ג אך א"א לפרש דברי רבינו כדברי הר"ן:

7 וחמץ שנתערב במצה ביבש כתב רש"י ז"ל שמשליך האחד והשאר מותר באכילה והרא"ש התיר הכל אפי' באכילה ועי' בטוא"ח באורך דין חמץ שנאפה עם מצה בתנור: